ע"א 345/78

תקציר

במקרה שלפנינו, תמך בית המשפט המחוזי בהתנגדות הנתבע לביצוע שני שיקים שהובילו לערעור הבנק (המערער). מוסא מזרחי, שהיה מעורב במסחר סיטונאי, נקלע לקשיים פיננסיים, שהעלו את מספר המינוס בחשבונו ליותר משני מיליון לירות. מזרחי הנפיק למשיב שני שיקים דחויים, שלא כובדו בשל קשייו הכלכליים. משכך, ביקש הבנק להטיל על המשיב אחריות בגין שיקים אלה. הצ'קים של מזרחי נמסרו לבנק לצורך ניכיון או גבייה, ולא כתשלום ישיר או אישור לבנק. בית המשפט מצא כי הבנק לא היה מחזיק ראוי בשיקים מאחר שלא סיפק להם ערך כאשר הוחזרו ללא תשלום ודחה את טענת הבנק. מחלוקות נוספות התעוררו סביב יחסי הידידות לכאורה של הבנק עם מזרחי, אך נקבע כי לא היה חוסר תום לב מצד הבנק. הצ'קים נלקחו כבטוחה, עם תנאים שקבעו שאם יחזרו, מזרחי עדיין יהיה אחראי. בסופו של דבר, לאחר שלא סיפק את השקדים שלגביהם ניתנו הצ'קים, גברו צרותיו הפיננסיות של מזרחי, מה שגרם לבנק למנות כונס נכסים לנכסיו. לאחר מכירת הנכסים הללו שולמו רוב חובותיו של מזרחי, אך הסכום המדויק שקיבל הבנק נותר לא ברור. בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות להוכיח כי המערער קיבל תשלום ממזרחי או מהכונס עבור השיקים. למרות מורכבות זו, ביקשה המערערת לגבות את הסכום מהמשיב, מה שהוביל לערעור על פסק דין נפרד נגד מזרחי והמשיב, ובכך לקבל ריבית חוב מקסימלית ללא כל הצמדה נוספת, והכרעה בסופו של דבר לטובת הבנק.