בר"ע 13915-04-23

תקציר

בהחלטה זו דחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור, וקבע כי לא נפלה טעות בהחלטה המקורית מיום 31.3.2023 שהצדיקה עיון חוזר בערעור. המבקש, ששאף ל"משפט חוזר אזרחי", הציג בקשה בעלת תמיכה דלה, נעדרת נימוקים מהותיים ומוכחת בהתייחסויות מינימליות בלבד, מבלי לשקול את אופיו המכריע של פסק הדין הקודם. בית הדין זיהה נכונה כי ניתן פסק דין, ובכך חסם בקשות נוספות. גם אם משפט חוזר אזרחי היה מוצדק, הוא היה דורש הליכים חדשים, ולא הגשות אגב בתוך הערעור הקיים. המבקש טעה בכך שלא ביקש במועד רשות ערעור על פסק דין קודם מיום 25.8.2022. צוינו טעויות פרוצדורליות, המצביעות על כך שטענות המבקש לא חייבו ביטול החלטות קודמות, בפרט בנוגע להכללתה של כתר כנתבעת. המבקש סבר כי כתר היא מעסיקתו, אך לא הוכיח נזק או נחיצות מהכללתה בהליך. למרות החלטות פרוצדורליות שהתקבלו בדיונים מקדמיים, גורמים חדשים – כגון מסמכים ממשרד העבודה – עשויים להצדיק בחינה מחודשת, ולאפשר התאמות בתביעה ועלויות פרוצדורליות. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי הסתבכויותיו הפרוצדורליות של המבקש הובילו לעלויות משמעותיות ולהתחייבות להפקיד ערבות, דבר שעלול לסכן את תביעתו. בית הדין מתח ביקורת על אופן ניהול ההליכים, והדגיש את ההסתמכות המיושנת על פסיקות קודמות שהציעו לכלול את כל המעסיקים הפוטנציאליים בדיונים, בניגוד לפסיקה חדשה יותר הטוענת נגד עירוב נתבעים שהתובעים אינם מעוניינים לתבוע. בסופו של דבר, דחיית בקשת רשות הערעור ניתנה ללא הטלת הוצאות נוספות, אך המבקש שומר לעצמו את הזכות להגיש בקשות מתאימות בבית הדין האזורי.