ע"ע 36064-09-16

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי המייל המדובר עולה כדי לשון הרע לפי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. בהודעת הדוא"ל צוין במפורש שמה של המשיבה והשתמע ממנה כי ביצעה עבירות משמעת חמורות, ובכך פגעה באמינותה ופגעה באמינותה. הפרסום נחשב כפעולת "פרסום" לפי סעיף 2(ב), שכן הוא נשלח למספר אנשים. בית המשפט דחה את הטענה כי לא מדובר בפרסום חדש, שכן המשיבה שיתפה את גרסתה בעבר; מבחינה משפטית, התוכן המשמיץ לא שותף על ידה באותו אופן. למרות שהנחנו שהטענות העיקריות נכונות, רכיב "האינטרס הציבורי" בסעיף 14 נחשב נעדר. בית המשפט הדגיש כי "אינטרס ציבורי" צריך לשקף תועלת ציבורית משמעותית ולא רק סקרנות הסברתית. בית הדין בחן גם את ההגנות לפי סעיף 15 לעניין תום הלב, תוך שימת דגש על זכותו של המעביד להודיע על מדיניות משמעתית. עם זאת, היא מצאה כי אופיו האישי של המייל, תוך אזכור מפורש של המשיב, אינו ראוי וחורג מתחום סביר, תוך פגיעה בזכותה לפרטיות ללא עניין ציבורי מספיק כדי להצדיק זאת. בית המשפט הדגיש את האחריות הגדולה יותר בתחום התקשורת הדיגיטלית בשל פוטנציאל ההפצה הרחבה. הדוא"ל, שלא היה ספונטני וחסר הפצה מוגבלת, הגביר את חובת הזהירות על השולח. בעוד שבית המשפט הכיר במקרים שבהם תקשורת דיגיטלית מקיפה עשויה להיות נחוצה, מקרה זה נעדר הצדקה. לבסוף, בית המשפט המליץ להיזהר בייחוס התנהגות בלתי הולמת פלילית או חמורה כדי להימנע מהסחת דעת מנושאים רחבים יותר. בהתחשב בנסיבות המיוחדות, לא חלו ההגנות לפי סעיפים 14 ו-15, מה שהוביל לקיום תביעת לשון הרע ולהורות למערערים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב.