ע"א 3496/13

תקציר

במקרה דנן, עסק בית המשפט הן בסוגיות של דיני חוזים והן בדיני נזיקין, והתמקד בעיקר בתביעת נזיקין שהגישה פלדום נגד עו"ד גיצלטר. עיקר העניין נסוב סביב חובת הזהירות של עו"ד גיצלטר והאם מצגי השווא שלו הובילו לפגיעה כלכלית בפלדום. בית המשפט הסכים עם ממצאיו של בית משפט קמא לפיהם גיצלטר הפר חובת זהירות, במיוחד כלפי מי שאינם לקוחות, תוך שהוא מצטט עתירה אזרחית נלווית להקשרה. אחת מנקודות המחלוקת המרכזיות הייתה האם קיים קשר סיבתי בין מצגי השווא של גיצלטר לבין הנזקים שנגרמו לפלדום. נדחו טענות לפיהן לא נגרם נזק לפלדום עקב החזר ההלוואה, וטענות אחרות בדבר מעמד השעבוד לטובת ויליגר. בית המשפט הגיע למסקנה כי גיצלטר הציג מצג שווא לגבי מעמדו של שעבוד, שהיה גורם קריטי שהשפיע על החלטתה של פלדום להתקשר בהסכם הלוואה. מצג שווא זה הצביע על כך שהבטוחה נקייה משעבודים קודמים, כשלמעשה לא הייתה כזו, ובכך השפיעה על רישומם ומימושם של שעבודים אחרים. חרף קביעתו הקודמת של בית משפט קמא כי לא התקיים קשר סיבתי בין מצג השווא לבין הנזקים, מצאה ערכאת הערעור קשר סיבתי עובדתי בכך שפלדום לא הייתה מתקשרת בהסכם ההלוואה אלמלא מצג השווא. ערעורה של פלדום התקבל באופן חלקי, וחייב את עו"ד גיצלטר לפצות את פלדום ב-775,000 דולר בגין הפסד הקרן אך לא הריבית, תוך שימת דגש על מבחן הציפייה המשפטית והסיכון במסגרת הניתוח הסיבתי. ההחלטה דחתה גם ערעור שכנגד, כאשר בית המשפט הדגיש כי פלדום אינה יכולה לתבוע פיצוי כפול בגין אותו חוב, וכל תביעה עתידית קשורה צריכה להתאים את עצמה בהתבסס על פסיקה זו. פסק הדין הסתיים בהטלת הוצאות על גיצלטר בגין ההליך.