ת"א 498/93

תקציר

התובע, ש', יליד 1977 היה חבר קיבוץ להב. לטענת התובעים, ש' סבל מפיגור שכלי והתנהג בצורה חריגה עקב רשלנות בית החולים במהלך לידתו. הצדדים הסכימו כי הנתבע ישלם מחצית מהנזק שנקבע. בית המשפט היה צריך להחליט על גובה הנזק שישולם, שכלל נזק מיוחד ונזק כללי. בשל מצבו הרפואי של ש' פסק לו בית המשפט נכות מצטברת בשיעור של 70.05%. היו מסמכים רבים ועדויות של עדים על תפקודו של ש' בחיי היומיום. בית המשפט הגיע למסקנה כי ס' נכה אך יכול לתפקד באופן עצמאי במידה מסוימת. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הייתה האם על ש' לקבל תשלום חד פעמי או תשלומים תקופתיים, והאם נזקיו העתידיים צריכים להתבסס על מיסוד או מגורים ביחידת דיור בקיבוץ או בעיר. בית המשפט החליט כי תשלומים תקופתיים מתאימים יותר בעניינו של ש', נוכח חוסר הוודאות לגבי תוחלת חייו והסדרי מגוריו. עוד קבע בית המשפט כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין חלק מהתשלומים ששילם הקיבוץ עבור טיפוליה וטיפולה של ש', שכן הקיבוץ לא היה צד לתביעה. הנזקים המיוחדים פורטו, לרבות טיפולים פסיכולוגיים, חונכות, עזרה בצד ג', טיפולים רפואיים נוספים, ייעוץ דיאטנית, עלויות חינוך מיוחד וקייטנות, הוצאות נסיעה, דיור, מחשב, אובדן השתכרות הורים ועוד. הנזק הכללי נקבע על סך של 550,000 ₪, כאשר נקבע גם הפסד השתכרות העבר של התובעת ואובדן השתכרות ההורים. נקבעו התשלומים החודשיים בגין נזק עתידי, עם ניכויים עבור דמי ביטוח לאומי. על הנתבעים היה לבצע תשלומים אלה החל מיום 1.4.02 ולהעמיד ביטחונות לתשלומים בתוך 45 יום. כל אחד מהצדדים יוכל לפנות שוב לבית המשפט אם יחולו שינויים מהותיים בנסיבותיו של ש'. התובעים והנתבעים היו אמורים להציע כיצד על בית המשפט לפסוק את דמי השכירות והמע"מ על סכומי הנזק. לבסוף, היה על הנאשם לשלם את הוצאות המשפט.