ע"א 581/84

תקציר

בעלי בית הגישו תביעת פינוי נגד המשיב, המשתמש במרתף ביתם, בטענה שאין לו זכות להחזיק בו. אביו המנוח של המשיב שכר את המקום לטובת עסק לנגרות. המשיב טען כי אמו הפכה לדייר מוגן לאחר מות אביו, והוא ירש את החוזה. עם זאת, מהראיות עולה כי אחיו של המשיב היה הדייר המוגן לאחר פטירת אביהם, והוא נטש מאוחר יותר את חוזה השכירות. המשיב לא יכול היה להפוך לדייר מוגן באמצעות אחיו, שכן החוק מחייב את מעמד הדייר המוגן לעבור עם מותו של הדייר המקורי או בתנאים מסוימים. בית המשפט קבע כי טענת המשיב נעדרת שחר שכן הוא לא הצליח לבסס את זכותו במרתף והורה על פינויו, תוך שהוא מקבל את ערעור הבעלים. בנוסף, נקבע כי המשיב נטש את חוזה השכירות, ובקשתו לסעד מן היושר נדחתה. פסק דינו של בית משפט קמא בוטל, ונפסקו לבעלי הדירות הוצאות משפט בסך 750,000 ₪, בצירוף הפרשי מע"מ, ריבית והצמדה.