ע"פ 9078/09

תקציר

במקרה משפטי זה, הערעור נסב סביב השאלה האם ניתן להכריז על הנאשם כבלתי בר ענישה לפי סעיף 34ח לחוק העונשין בשל מחלת נפש, למרות שנמצא בלתי כשיר לעמוד לדין. בית המשפט עצר תחילה את ההליכים נגד המערער לאחר שהערכות פסיכיאטריות הצביעו על מצב פסיכוטי בעת ביצוע העבירה, דבר שהצביע על כך שהוא אינו אחראי למעשיו. למרות שהמערער והמשיב הסכימו לבטל את ההרשעה בהצתה, ביקש המערער הצהרה רשמית על אי ענישה לפי סעיף 34ח, שהמשיב התנגד לה. בית המשפט סקר את המסגרת המשפטית, תוך שימת דגש על ההבחנה בין אחריות מהותית בעת ביצוע המעשה (סעיף 34ח) לבין יכולת פרוצדורלית לעמוד לדין (סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי). בית המשפט הדגיש כי קביעת האחריות הפלילית מחייבת משפט מלא, דבר שאינו אפשרי אם הנאשם אינו יכול לעמוד לדין. בעוד חוות דעת פסיכיאטריות משחקות תפקיד מכריע, בית המשפט הדגיש כי הוא לבדו צריך לקבוע אחריות פלילית, החלטה שלא להתבסס רק על הערכות רפואיות. בית המשפט הגיע למסקנה כי אם המשפט לא הגיע לנקודה שבה הראיות מוצגות במלואן לפני שהנאשם הופך לבלתי כשיר, בדרך כלל לא ניתן להכריז על אדם כבלתי ניתן לענישה לפי סעיף 34ח תוך הפסקת הליכים. לפיכך, נדחה הערעור על הבקשה להכרזה על אי ענישה, המאשרת את הפסקת ההליכים ומוציאה צו לפי חוק טיפול בחולי נפש. המשיב הצהיר כי אין בכוונתו לחדש את ההליכים אם המערער ירכוש כשירות בעתיד, ובכך הכריע בערעור עם ביטול ההרשעה בהצתה.