ת"א 3110/04

תקציר

התובעת, שנולדה בניתוח קיסרי לאחר לידה ארוכה וקשה, סבלה לכאורה מנזק מוחי שנבע לכאורה ממחסור בחמצן במהלך הלידה. בית המשפט בחן האם התנהלות הצוות הרפואי מהווה רשלנות והאם היא גרמה לפציעתו של התובע. מהראיות עולה כי הריונה של התובעת היה בסיכון גבוה בשל גילה, קומתה הנמוכה, סוכרת הריונית ומשקלה העוברי. תהליך הלידה האיטי והקשה נמשך למעלה מ-10 שעות וכלל האטה רבה בדופק העובר, דבר המצביע על מצוקה אפשרית של העובר. המומחים לא הסכימו על חומרת ההאטה והשלכותיה. בית המשפט מצא כי החלטת הצוות הרפואי לנסות לידה נרתיקית הייתה סבירה בתחילה, אך התרשלה בשל ההתקדמות האיטית והאינדיקציות למצוקה עוברית. הימנעותו של הצוות מתיעוד אירועים קריטיים והיעדר עדויות של הנוכחים במהלך הלידה העבירו את נטל ההוכחה אל הנתבעת. הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות כדי להראות שהלידה התנהלה כרגיל ושהעובר במצב טוב. באשר לקשר הסיבתי בין רשלנות הנתבע לבין פגיעתו של התובע, הכיר בית המשפט בקושי לקבוע את הגורם המדויק לשיתוק מוחין. נקבע כי מרבית הקריטריונים המעידים על חנק בלידה התקיימו, למעט קריטריון החמצת המטבולית. בית המשפט מצא את תוצאות בדיקת החמצת הרגילה אינן חד משמעיות, בהתחשב בנסיבות הלידה וברשלנות החמורה. במקום לדחות את התביעה על הסף או להטיל אחריות מלאה, קבע בית המשפט קשר סיבתי הסתברותי, והעריך את חבות הנתבע ב-60%. פסק דין זה משקף איזון בין הטלת אחריות לבין הכרה בעמימות סביב הגורמים לנזקו של התובע. הנתבעת נמצאה אחראית לחלק ניכר מנזקי התובע, נוכח הרשלנות המוכחת ותרומתה הפוטנציאלית לנזק, גם אם היו מעורבים בה גורמים נוספים. הוצאות לא נפסקו בשלב זה, שכן פסק הדין היה חלקי.