ב"ל 30600-07-21

תקציר

החלטת בית הדין עוסקת בתביעה של עובד חברת החשמל, שסבל מליקויי צוואר וביקש להכיר בהם כנפגעי עבודה. התביעה נדחתה בהיעדר ראיות מספיקות לתמיכה בטענת התובע כי מצב צווארו נבע ממיקרוטראומה שנגרמה כתוצאה מתנועות עבודה חוזרות ונשנות. התנאים להוכחת תביעת מיקרוטראומה מחייבים את התובע לבסס שלושה יסודות: תשתית עובדתית של תנועות חוזרות, קשר סיבתי בין תנועות אלה לבין הליקוי והצטברות פגיעות קלות מכל תנועה. בית המשפט בחן את פעילות עבודתו של התובע, לרבות העמסת ציוד, נסיעות, קידוח ופיקוח, ומצא כי עבודתו הייתה מגוונת ולא כללה פעולות חוזרות ונשנות שהשפיעו על צווארו ברציפות לאורך תקופה ממושכת. יתר על כן, בית המשפט לא השתכנע מפעולות הפיקוח של התובעת, שלא כללו תנועות צוואר רציפות וחוזרות על עצמן. בית המשפט שקל גם את השימוש שעושה התובע בכלים רוטטים, כגון מקדחות, אך מצא כי השימוש בהם היה מינימלי ואינו מצדיק מינוי מומחה רפואי. טענות התובע, בהתייחס לפסקי דין קודמים של בתי המשפט האזוריים במקרים דומים, לא נחשבו משכנעות, שכן לכל מקרה היו עובדות שונות. בית הדין הגיע למסקנה כי התובע לא הוכיח כי תנאי עבודתו עמדו בדרישות להכרה בליקוי בצווארו כתוצאה ממיקרוטראומה או כמחלה מקצועית. לפיכך, התביעה נדחתה, ללא צו להוצאות, ולתובע ניתנה הזכות לערער על ההחלטה בערכאה גבוהה יותר בתוך 30 יום.