ת"א 7125/05

תקציר

התובע, קטין שנפגע בתאונת דרכים, תבע פיצויים. לא הייתה מחלוקת על חומרת פציעותיו, שכללו קטיעת רגלו הימנית, שברים ברגלו השמאלית ושברים באגן – פציעות אלה הותירו אותו עם נכות רפואית קבועה של 71%. חילוקי הדעות המרכזיים בין הצדדים נגעו לשני נושאים: ראשית, שיעור הנכות התפקודית של התובע, ושנית, הסכומים הנגזרים מראשי נזק שונים. בית המשפט קבע כי בניגוד לטענת התובע, נכותו התפקודית אינה מוחלטת והעריך אותה בשיעור של 50%, בהתחשב בגילו הצעיר ובהיעדר ראיות בדבר הפסד השתכרות עתידי. לצורך קביעת הפסד השתכרות עתידי, קיבל בית המשפט את טענת התובעת כי השכר הממוצע במשק צריך לשמש כבסיס, בהינתן ההנחה כי לכל ילד בישראל פוטנציאל השתכרות ממוצע, בהיעדר נתונים פרטניים המצביעים אחרת. באשר לכאב ולסבל, קיבל בית המשפט את חישוב הנתבעים לגבי מספר ימי אשפוזו של התובע והורה על הפיצוי המרבי שישולם על פי חוק, העומד על סך של 142,693 ₪ נכון למועד פסק הדין בבית משפט קמא. כמו כן נפסקו לתובע סכומים שונים עבור סיוע בעבר ובעתיד מאחרים, הוצאות ניידות, הוצאות רפואיות והתאמות דיור. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעים לשלם ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. לבסוף, ציין בית המשפט כי יש לנכות את כל התשלומים הקודמים ששולמו לתובע מהסכום הכולל. ההחלטה ניתנה בהיעדרם של הצדדים והייתה אמורה להיות מנוסחת לפסק דין פורמלי על ידי בא כוח התובע, אשר יוגש לאחר מכן לאישור בית המשפט.