ע"א 34160-06-25

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים והחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסיפקת: **ניתוח משפטי של פסק דין ע"א 34160-06-25 (ת"א 3193-03-23 ות"א 89586-03-23) רז ושחף יזמות (1994) בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח'** **מבוא** פסק דין זה, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, דן בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, אשר איחד שני הליכים: תביעת רוכשי דירה (המשיבים) נגד הקבלן (המערערת) בגין איחור במסירת דירה, ותביעת שיפוי של הקבלן נגד חברת החשמל. בית משפט השלום קיבל את תביעת הרוכשים בחלקה ודחה את תביעת השיפוי של הקבלן. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על פסק הדין של בית משפט השלום. **עקרונות משפטיים מרכזיים שעלו בפסק הדין** 1. **נטל ההוכחה והוכחת קשר סיבתי:** * **איחור במסירה:** בית משפט השלום, שקביעותיו אומצו על ידי בית המשפט לערעורים, דחה את טענות המערערת למתן פטור מאחריות לפיצוי בגין איחור במסירת הדירה. בית המשפט קמא בחן לעומק את הטענות בדבר השפעת משבר הקורונה, עיכובים בטופס 4, ומחלוקות בנוגע לחיבור החשמל. נקבע כי המערערת לא הצליחה להוכיח קשר סיבתי מובהק בין אירועים אלה לבין האיחור המשמעותי במסירה, ובפרט נדחתה טענת השפעת משבר הקורונה בשל חוסר בראיות מוצקות, לרבות חוות דעת מומחה, והעדר הוכחה שהאתר שותק לחלוטין. * **התנהלות המשיבים בנוגע לחשמל:** בית המשפט קמא (והערכאה לערעורים) דחה את טענת המערערת כי התנהלות המשיבים בנוגע לדרישה להגדלת חיבור החשמל מ-25 ל-40 אמפר גרמה לעיכוב במסירה. נקבע כי המשיבים פעלו בהתאם להנחיות קבלן החשמל, כי הגדלת החיבור היא פעולה שגרתית ופשוטה, וכי המערערת היא זו שהנחתה שלא לאפשר את הבדיקה במועד, תוך הטלת ספק במניעיה (פסקה 40 לפסק הדין קמא). 2. **אחריות קבלן המבצע אל מול ספקי שירות:** * **תביעת השיפוי נגד חברת החשמל:** בית המשפט קמא, שקביעותיו אושרו בערעור, דחה את תביעת השיפוי של המערערת נגד חברת החשמל. נקבע כי חברת החשמל לא פעלה ברשלנות או בעיכוב לא מוצדק. העיכוב נבע מהתנהלות המערערת עצמה, אשר לא פעלה כנדרש מול חברת החשמל לתאם את הבדיקה במועד, אף שהנהלים היו ידועים לה. * **התנהלות ישירה מול ספקי שירות:** בית המשפט קבע כי במקרה של שינויים או בקשות הנוגעות למערכות התשתית בתוך הדירה (כמו חיבור החשמל), על רוכשי הדירות לפנות תחילה לקבלן הביצוע או לקבלן המשנה הרלוונטי (במקרה זה, קבלן החשמל), ולאו דווקא ישירות לספק השירות המרכזי. המערערת ניסתה לטעון שהמשיבים פעלו בניגוד לנהלים, אך טענה זו נדחתה. 3. **פיצוי בגין איחור במסירה:** * **שיעור הפיצוי:** בית המשפט קמא קבע, ובית המשפט לערעורים אישר, כי הפיצוי בגין האיחור במסירה ייקבע על פי הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם המכר (6,500 ₪ לחודש), ולא לפי דמי השכירות הנטענים על ידי המשיבים (9,300 ₪ לחודש). קביעה זו התבססה על כך שסכום הפיצוי המוסכם עלה בקנה אחד עם חוות דעת שמאי שהוגשה על ידי המערערת. * **חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973:** החישוב התבסס על הוראות סעיף 5א לחוק המכר (דירות), הקובע את מנגנון חישוב הפיצוי במקרה של איחור במסירה. * **עגמת נפש:** נדחתה תביעת המשיבים לפיצוי בגין עגמת נפש, כיוון שמנגנון הפיצוי בגין איחור במסירה נועד לכסות את כלל הנזקים, לרבות עגמת נפש. 4. **פסיקת הוצאות:** * **עיקרון ההתערבות המצומצמת:** בית המשפט המחוזי הדגיש כי ככלל, ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בקביעות עובדתיות, קביעות מהימנות, או בפסיקת הוצאות של הערכאה הראשונה, אלא במקרים חריגים. * **סבירות ההוצאות:** בית המשפט לערעורים קבע כי סכומי ההוצאות שנפסקו (35,000 ₪ למשיבים ו-15,000 ₪ לחברת החשמל) היו סבירים והולמים את תוצאת פסק הדין. * **הוצאות לטובת אוצר המדינה:** בית המשפט ציין כי הערעור היווה דוגמה מובהקת למקרים בהם נכון לפסוק הוצאות לטובת אוצר המדינה, אך בחר שלא לעשות כן "לפנים משורת הדין". 5. **סדר דין וסדרי דין:** * **הגשת ערעור:** בית המשפט המחוזי הפנה את המערערת להחלטה קודמת בעניין אופן הגשת כתב הערעור, תוך הדגשת החריגות בנוגע להיקף הכתב והדפסה. * **תיקון כתב תביעה וחישוב סכומים:** בהתייחס לטענת המערערת בנוגע לאופן חישוב הסכומים שנוספו לתביעת המשיבים, בית המשפט קבע כי ככלל, אין צורך בתיקון כתב התביעה כאשר בית המשפט יכול לדון בפיצוי עבור מלוא התקופה, תוך תשלום הפרש אגרה בדיעבד. הוזכר פסק דין רע"א (מחוזי ירושלים) 18647-07-24 בנשימול נ' אייזנברג. **חידושים משפטיים או דגשים מיוחדים** פסק הדין אינו מציג חידושים משפטיים פורצי דרך, אלא משקף יישום קפדני של עקרונות משפטיים מושרשים בדיני חוזים, דיני מקרקעין, חוק המכר (דירות), וסדר דין אזרחי. הדגש המרכזי הוא על **בחינת הראיות לעומקן, קביעת ממצאי עובדה ומהימנות בצורה מפורטת על ידי בית משפט קמא, וההסתייגות המוחלטת של ערכאת הערעורים מלהתערב בקביעות אלו, למעט במקרים חריגים ביותר**. בית המשפט מדגיש את חשיבותה של **הוכחת קשר סיבתי** על ידי הצד הטוען לכך, ואת הצורך בראיות מוצקות, ולא בהשערות או טענות כלליות (כפי שעולה מדחיית טענות הקורונה). כמו כן, פסק הדין מחזק את הגישה של **התערבות מינימלית בהחלטות בדבר הוצאות משפט**, אשר נתונות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. ההפניה ל"לפנים משורת הדין" בנוגע להוצאות לטובת אוצר המדינה, והקביעה שהערעור "טוב היה אלמלא הוגש", מדגישים את אבחנתו של בית המשפט בין ערעורים מוצדקים לבין ערעורים המהווים שימוש לרעה בהליך המשפטי. **סיכום** פסק הדין מהווה דוגמה ליישום עקבי של עקרונות דיוניים ומהותיים, תוך הענקת משקל רב לקביעות העובדתיות של בית משפט קמא. הוא מדגיש את הקושי להתערב בהחלטות הנוגעות לממצאי עובדה, מהימנות, ופסיקת הוצאות, ומעביר מסר למערערים כי נדרש בסיס מוצק וחריג על מנת שערכאת ערעור תתערב בהחלטות אלו.