ע"א 221/65

תקציר

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של פקיד השומה וקיבל את ערעורו של פקיד השומה (נישום) על החלטת בית המשפט המחוזי. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה המועד שבו הפכה חלקת המקרקעין של הנישום למלאי עסקי, לצורך קביעת שווי השוק של החלקה לצורכי מס. הנישום רכש את החלקה בשנת 1932 לשימוש פרטי, ובשנת 1960 הפך אותה למלאי עסקי על ידי הריסת ביתו ובניית בית משותף עליו למכירה. פקיד השומה טען כי יש להעריך את החלקה לפי מחיר עלותה בשנת 1932, ואילו הנישום טען כי יש להעריך אותה לפי מחיר השוק שלה בשנת 1960. בית המשפט קבע, ברוב דעות, כי החלקה הפכה למלאי עסקי בשנת 1960, ולכן יש לחשב את שוויה לפי מחיר השוק באותה עת, שכן כל שיטת חישוב אחרת תביא למיסוי הנישום על רווח הון שלא מומש. בית המשפט קבע כי אדם אינו יכול לסחור עם עצמו, אך זהו כלל דמיוני בלבד, ותכליתה של פקודת מס הכנסה היא למסות רווחים ממומשים בלבד. לפיכך, האפשרות השנייה, שהיא הערכת שווי המגרש לפי מחיר השוק שלו בשנת 1960, מגשימה את תכלית החוק והיא הפתרון הראוי.