ת"א 34537-09-15

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את התביעה, מחמת התיישנות, לטובת הנתבעים (המדינה וצד שלישי). התובעים, שלמדו בילדותם במוסדות החינוך החרדיים, טענו כי המדינה התרשלה בכך שלא סיפקה לימודי ליבה ופיקוח על המוסדות. השופט קבע כי עילת התביעה התרחשה, לכל המאוחר, במהלך לימודיהם היסודיים של התובעים, בהיותם קטינים. מאחר שהתובעים לא הגישו את התביעה בתוך שבע שנים מיום הגיעם לבגרות, התביעה נדחית, למעט מי שהיה מתחת לגיל 25 בעת הגשת התביעה. עוד קבעה השופטת כי התובעים לא הוכיחו די הצורך כי העובדות המהוות את עילת התביעה הוסתרו מהם, בשל נסיבות שאינן תלויות בהם, שכן נטל ההוכחה מוטל על התובע במקרים כאלה. לפיכך, תקופת ההתיישנות מתחילה עם הגיעם של התובעים לבגרות. זאת ועוד, טענה השופטת כי טענת התובעים כי לא היו מודעים לצורך בהשכלה לצורך ברכישת מקצוע עם סיום לימודיהם במוסדות, משמעה שהשאלה האמיתית אינה לגבי הנזק, אלא מועד גילוי העובדות הרשלניות. השופטת הניחה לטובת התובעים כי לא היו מודעים לעילת התביעה עד למועד מאוחר יותר, אולם התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה, שכן המבחן הוא מבחן אובייקטיבי. כל צד שהגיש את התביעה, והיה מעל גיל 25 בעת הגשתה, יישא בהוצאות המדינה והצד השלישי, בסך כולל של 10,000 ₪ כל אחת.