תפ"ח 775/04

תקציר

כתב האישום נגד מר עבד אל-עזיז בן מוחמד עמרו מייחס לו את העבירות הבאות: רצח, ניסיון רצח וסיוע לאויב. בעובדות כתב האישום נטען כי עמרו איפשר לאיש חמאס להשתמש בדירתו כדי להכין מחבל מתאבד לביצוע פיגוע בבית קפה בירושלים, שגרם למותם של שבעה בני אדם ולפציעתם של שישים וארבעה נוספים. במהלך המשפט העידו שני נאשמים נוספים, גם הם אנשי חמאס, ומסרו את גרסאותיהם לאירועים, שסתרו את הדברים שמסרו בחקירותיהם. התביעה ביקשה להעדיף את הדברים שנאמרו במהלך החקירות על פני העדויות שניתנו בבית המשפט, שסתרו זו את זו. בית המשפט בחן את תחולתו של סעיף 10א לפקודת הראיות, המאפשר העדפה כזו בהתקיים תנאים מסוימים. בית המשפט מצא כי התקיימו התנאים במקרה זה והעדיף את הדברים שנאמרו במהלך החקירות על פני העדויות. בית המשפט אף קבע כי עדויות הנאשמים בבית המשפט אינן אמינות, בעוד שההצהרות שנאמרו במהלך החקירות היו אמינות. בנוסף, מצא בית המשפט כי גרסתו של הנאשם לאירועים מלאה סתירות ולא ניתן להסתמך עליה. באשר לשאלה המשפטית, קבע בית המשפט כי יש לראות בנאשם מבצע משותף של עבירות הרצח וניסיון הרצח ולא רק מסייע, שכן מעשיו היוו השתתפות בביצוע העבירה ותרמו לביצועה. לפיכך הורשע הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.