רע"א 4907/22

תקציר

במקרה משפטי הנוגע לתחולת סעיף 6ב לחוק, נדרש בית המשפט להכריע האם קביעת נכות שניתנה לאחר הגשת חוות דעת רפואית ראשונה יכולה להיחשב כמחייבת לתביעה. מדובר בנפגע תאונת עבודה שנכותו בתחום הפלסטיק הוכרה לפני הגשת התביעה, אך הנכות הנפשית נקבעה מאוחר יותר על ידי המוסד לביטוח לאומי. בית המשפט המחוזי אישר בעבר כי קביעת הנכות מחייבת, אך שופט אחד חלק על כך, והציע לקבל את הערעור ולבחון מחדש את תחולתו של סעיף 6ב. החוק מתכוון שקביעת נכות תהיה מחייבת רק אם נעשתה לפני שמיעת ראיות, המוגדרות בהגשת חוות הדעת הרפואית הראשונה. זאת, במטרה להימנע ממינוי מומחים רפואיים מיותרים לאחר קביעה משפטית, ובכך לחסוך בזמן ובהוצאות. השופט טען כי מתחילת דיון ההוכחות, קביעות נכות מאוחרות יותר לא צריכות להשפיע על תביעות מתמשכות, שכן הן עלולות לעכב הליכים ולשבש את היעילות הפרוצדורלית, מה שעלול לגרום לאי שוויון בין נפגעים מסוגי תאונות שונים. השופט הדגיש את חוסר היעילות בשיטה הנוכחית, והציע כי שינויי חקיקה יכולים לשפר מצב זה על ידי קביעת מועד מינוי המומחה כתחילת דיון ההוכחות. בסופו של דבר, בית המשפט צידד בפרשנותו של השופט וקבע כי קביעת הנכות הנפשית על ידי המל"ל נעשתה לאחר המועד הרלוונטי, ולכן אינה מחייבת. משכך, התקבל הערעור, והתיק הוכרע בפסקי דין של המומחים שמונו על ידי בית המשפט, מה שהוביל לתוצאה לטובת המבקש, כאשר המשיבים חויבו בהוצאות משפט.