רע"א 6072/22

תקציר

בפסק דין זה מתייחס בית המשפט למורכבותה של התנגדות להחלטה הדוחה בקשה לגילוי מסמכים לפי סעיף 198א לחוק החברות. פסק הדין מדגיש כי אין דרך חד משמעית לטיפול בהתנגדויות לדחיות מסוג זה, ומכיר בכך שבמקרים קודמים התייחסו אליהן כאל החלטות ביניים בהליכים אזרחיים ללא זכות ערעור, בעוד שבאחרים הוגשו ערעורים. מאחר שהעניין היה תלוי ועומד בפני השופט ד' מינץ, בחר בית המשפט שלא להתעמק בסוגיות סיווג, והתייחס לבקשה כאל ערעור לפי תקנות פרוצדורליות ספציפיות. הסוגיה המרכזית סובבת סביב בקשות מתחרות לגילוי מסמכים לפני הגשת תביעה נגזרת, תוך הדגשת ההעדפה השיפוטית לבקשה הראשונה שהוגשה כדי למנוע ייצוג כפול ותוצאות משפטיות מרובות עבור החברות המעורבות. עם זאת, בקשה שהוגשה ראשונה אינה נהנית מעדיפות מוחלטת אם בקשה שהוגשה לאחר מכן מראה יתרונות עובדתיים או משפטיים משמעותיים. פסק הדין מוסיף ומסביר תרחישים שבהם ניתן להתייחס לבקשות המוגשות בסמיכות זו לזו כבו-זמנית, תוך התמקדות באיכות ההגשות על פני העיתוי. בית המשפט בחן מקרוב שתי בקשות מתחרות, ולא מצא הבדלים איכותיים משמעותיים כדי לסטות מהעדפת "הראשון בזמן", במיוחד כאשר שתיהן הסתמכו על סיקור תקשורתי עובדתי דומה בנוגע לאירוע ריקול המוצר של החברה. בית המשפט דחה את הטענות כי תיקוני ראיות מאוחרים יותר לבקשה הראשונה מרמזים על נחיתות. חשוב לציין כי בית משפט קמא כבר קידם את ההליכים בבקשה הראשונית, ולכן התערבות בשלב ערעור זה אינה ראויה. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא סיבה חריגה להתערב בהחלטת בית משפט קמא ודחה את הערעור מבלי להטיל הוצאות.