בש"א 150/06

תקציר

הבעלים של נכס מסחרי, בית החולים ביקור חולים בירושלים, ביקש לפנות את המשיבות, רבקה שטוב וגילה הראל, מחנות שהפעלו. בית החולים טען כי המשיבים אינם דיירים מוגנים ולא שילמו דמי שכירות על פי הערכת השמאי. המשיבים טענו כי הם דיירים מוגנים וביקשו סעד מן היושר. בית המשפט בחן את הרקע ההיסטורי של דיני הדיירות המוגנת, הגדרת הדייר וזכויותיהם של דיירים נגזרים ודחויים. נמצא כי אברהם שטוב, חמיה של רבקה, היה הדייר המקורי וכי רפאל שטוב, בעלה של רבקה, הפך לדייר מוגן לאחר מותו של אברהם. עם זאת, עם מותו של רפאל פקעו זכויותיהם של המשיבים כדיירים, והם נדרשו לפנות את הנכס. בית המשפט דחה את טענת המשיבים כי שילמו דמי מפתח או ביצעו שיפוצים שיש לראותם ככאלה, שכן לא הביאו ראיות מספיקות. היא גם דחתה את בקשתם לסעד הוגן, בהתחשב בתביעותיהם החלופיות ובמצבו הכלכלי של בית החולים. המשיבים חויבו לפנות את הנכס בתוך שלושה חודשים ולשלם לבית החולים דמי שכירות חודשיים בהתאם לשומה ממותו של רפאל ועד לפינוי בפועל. בנוסף, חויבו המשיבים לשלם לבית החולים שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪.