ע"א 2656/01

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים בעקבות פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק תאונת עבודה. בפסק הדין המקורי מצא בית המשפט המחוזי את הנתבעת, מליבו ישראל בע"מ, רשלנית בתאונת עבודה בה נפגעה התובעת, נמרה עהד. בית המשפט הורה לנתבעת ולמבטחת לפצות את התובע בגין נזקיו. התובע ערער על ההחלטה בעניין גובה הפיצוי שנפסק, שלדעתו היה צריך להיות גבוה יותר, וכן ביקש להגדיל את שכר טרחת עורך הדין. בינתיים ערערו הנתבעים על פסק הדין וטענו כי התובע תרם לתאונה וכי סכום הפיצוי מופרז. השופטת ט' אור דחתה את טענת הנתבעים בדבר אשם תורם, ואישרה כי התאונה נגרמה כתוצאה מאי הקפדה הנתבעת על תקנות הבטיחות. עם זאת, השופטת אור הסכימה חלקית עם ערעור הנתבעים על גובה הפיצוי, וקבעה כי בחישובי בית המשפט המחוזי נפלה טעות לטובת התובע. לדברי השופטת, הקביעה כי התובע לא יוכל לעבוד במשך תקופה משמעותית אינה ריאלית, שכן נכותו הצמיתה נקבעה שנתיים לאחר התאונה. השופט אור קבע כי יש להוסיף לסכום הפיצוי סכום נוסף של 300,000 שקל, תוך תיקון טעות בחישוב לגבי ניכויי המוסד לביטוח לאומי, ועדכן את הסכום ל-864,324 שקל. השופט גם הסכים להעלות את שכר טרחת עורך הדין של התובע ל-20% בתוספת מע"מ, והצדיק החלטה זו על סמך הדיונים המקיפים שקיים בית המשפט המחוזי בנושא. בסופו של דבר, ערעור התובעת התקבל בחלקו, ערעור הנתבעים התקבל בחלקו לגבי סכום הפיצוי והניכויים, ושני הערעורים נדחו מכל בחינה אחרת. כמו כן חויבו הנתבעים לכסות את הוצאות הערעור של התובע, לרבות שכר טרחת עורך דין מוגדל. פסק הדין ניתן ביום 12.3.2002.