ע"פ 1398/19

תקציר

ערכאת הערעור דחתה הן את הערעור על ההרשעה והן על גזר הדין שהגיש הנאשם. ככלל, בית המשפט דוחה את קביעותיו העובדתיות והמהימנות של בית המשפט קמא, ויתערב רק במקרים חריגים. במקרה זה, בית משפט קמא זיכה את גרסת הקורבן לאירועים – לפיה הנאשם איים להפיץ קלטות אינטימיות אם הקורבן לא תתפטר מעבודתה – על פני עדותו של הנאשם, אשר בית המשפט מצא כי הייתה מצומצמת ומותאמת לשאלות שנשאלו. בית המשפט הגיע למסקנה כי מעשיו של הנאשם מהווים סחיטה באמצעות איומים. באשר לאישום של חבלה מכוונת בנסיבות מחמירות, קביעות המהימנות של בית משפט קמא – תוך שהוא מזכה את גרסתה של הקורבן כי הנאשם חתך את פניה לאחר תקיפה אלימה – לא היו חריגות דיין כדי להצדיק התערבות. נסיבות התקיפה, לרבות אכזריות התקיפה, השימוש בחפץ חד ואופיו המכוון של החיתוך, תמכו במסקנה כי לנאשם הייתה כוונה ספציפית לגרום לקורבן חבלה חמורה. חזקת הכוונה, יחד עם חומרת התקיפה, הביאו לכך שהוכחה כוונתו של הנאשם לגרום נזק. נוכח חומרת העבירות, עברו הפלילי של הנאשם, והעובדה שהעונש שהוטל כלל זמן לתיק אחר, מצא בית המשפט את העונש שהטיל בית משפט קמא כמתאים. השופט נ' סולברג והשופט י' וילנר הסכימו עם החלטה זו.