ת"א 38270-05-19

תקציר

בית המשפט דחה את תביעת התובעת כנגד הנתבעת לדמי הצלחה על פי הסכם שירותי בנקאות השקעות, ופירש את ההסכם כמזכה את התובעת בעמלה רק אם הייתה מעורבת בעסקה המוצלחת. בית המשפט מצא כי לשון ההסכם, מבנהו וחילופי הדברים בין הצדדים לפני החוזה תמכו כולם בעמדת הנתבעת כי דמי ההצלחה מותנים במאמצי התובע ובהצלחתו. התובעת לא הצליחה להוכיח כי הפרקטיקה בתעשייה תומכת בטענתה, וההיגיון המסחרי העדיף את פרשנותה של הנתבעת, מה גם שלא ניתנה לתובעת בלעדיות. זאת ועוד, התנהלות הצדדים במהלך תקופת ההתקשרות הראתה כי התובעת הבינה את חוסר הבלעדיות שלה ואת אופיים המותנה של דמי ההצלחה. טענות נוספות הנוגעות להפרת חוזה, חוסר תום לב וגילוי חשבונות נדחו אף הן, שכן בית המשפט לא מצא טעם בפרשנויות התובע. התובע חויב בתשלום שכר טרחת עורך דינו והוצאותיו של הנתבע, בסך 700,000 ₪, בשל עמדתו המקובלת של הנתבע ומודעותו של התובע לקשיי התביעה.