דנ"מ 7902/19

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה למחיקת פסק הדין. עיקר פסק הדין התמקד בפרשנותה של תניית הפטור ביחס לבקשת המבקשים לפטור מתשלום היטל השבחה. בבעלות המבקשים היו דירות מגורים קודמות שמכרו לפני שבנו על הקרקע. בית המשפט קבע כי נסיבותיו של כל מקרה אינן סותרות פסיקות קודמות וכי הקביעה העומדת בבסיס פסק הדין עולה בקנה אחד עם החלטות קודמות. סעיף הפטור, לפי בית המשפט, מחיל מגבלה של 140 מ"ר על בנייה או הרחבה של דירות מגורים, בין אם מדובר בדירה קיימת ובין אם מדובר בדירה חדשה. טענת המבקשים כי יש לחשב רק את שטחה הכולל של דירת מגורים עיקרית לצורך הפטור נדחתה אף היא, שכן בית המשפט מצא כי היא אינה עולה בקנה אחד עם החלטות קודמות ועם ההיגיון העומד מאחורי סעיף הפטור. הסעיף נועד להיטיב עם מבצעי הבנייה או ההרחבה לשימושו העצמי, ובית המשפט מצא כי פרשנותם של המבקשים תוביל לתוצאות בלתי צודקות. במקום זאת, תכליתה של תניית הפטור מתממשת בצורה הטובה ביותר על ידי מניעת הרחבה מוגזמת והחלת הסעיף על בנייה על אותה קרקע. פסק הדין עולה בקנה אחד עם פסקי דין קודמים ואינו דורש דיון נוסף. כל ערעור של המבקשים נדחה אף הוא, שכן הדיון הנוסף אינו הליך ערעור. יהיה על המבקשים לכסות את הוצאות המשיב, בסך 40,000 ₪.