ע"פ 7220/05

תקציר

בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את המערער בניסיון אונס של המתלוננת ל', אך חוות דעת חולקת בולטת של השופט צבן הטילה ספק בוודאות אשמתו, בהסתמך על ספק סביר בעיקר בשל עברה הנפשי המורכב של המתלוננת. המערער, נהג הסעות בבית חולים פסיכיאטרי, הואשם בתקיפת ל', מטופל, במהלך נסיעה הביתה. הוא הכחיש את הטענות, ובתיק הוצגו עדויות סותרות של המערער ושל ל'. בית המשפט העדיף תחילה את גרסתה של ל', וציין את אמינותה ועקביותה, שנתמכו בעדויות עדים בנוגע למצבה המצער לאחר האירוע. עם זאת, חוות הדעת החולקת הדגישה חששות לגבי התיקים הפסיכיאטריים של ל', שכללו טענות קודמות על ניצול מיני והצהרות לא עקביות לגבי אירוע מיני חמור אחר שלא דווח. היעדר ראיות אובייקטיביות מאששות סיבך עוד יותר את התיק. בעוד שדעת הרוב מצאה את המערער אשם, בנימוק של עדותו הבלתי מהימנה לעומת אמינותה ובריאותה הנפשית של ל' בעת האירוע, השופט צבן ולאחר מכן ערכאת הערעור, בראשות השופטת פרוקצ'יה, מצאו כי אין די בגורמים אלה כדי להסיר ספק סביר. הם הדגישו את חוסר האפשרות לברר את האמת המוחלטת בשל היעדר ראיות פיזיות ופערי חקירה בלתי פתורים, שהובילו בסופו של דבר לזיכויו של המערער. פסק הדין מדגיש את המאבק המשפטי באיזון בין אמינותם של חולי נפש לבין הצורך בראיות מוחשיות שיתמכו בהרשעות פליליות חמורות.