ת"א 38207-09-15

תקציר

התובע, המוכר טליתות, או טליתות המיובאות מסין, תבע את הנתבעים – המועצה הדתית תל אביב-יפו ועובדיה – בגין לשון הרע, בהתבסס על פרסום של הנתבעים שהזהיר את הציבור מפני שימוש בטליות צמר שיוצרו בסין ללא פיקוח או הסמכה, ומהן השתמע כי טליתות התובעת אינן כשרות. הנתבעים העלו הגנות אמת ותום לב. בית המשפט מצא כי חלקו הראשון של הפרסום, הנוגע לרצועות תפילין מזויפות, היה לשון הרע, אך חלקו השני, שהזהיר מפני טליתות ללא פיקוח, לא היה. למרות זאת, ההגנות הצליחו. בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים כי הפרסום היה אמת ושירת את האינטרס הציבורי, שכן התובע אכן הסתיר את מוצאן הסיני של הטליתות, וזו דרישה חוקית. זאת ועוד, הנתבעים האמינו באמת ובתמים באמיתות הפרסום ופעלו בתום לב, מתוך חובה חוקית, מוסרית וחברתית להזהיר את הציבור בעניין בעל חשיבות רבה עבורם. חוסר תום הלב של התובע, לרבות הסתרתו שלא כדין של מקור הטליתות, והתנהלותו הקודמת, תמכו אף הם בנתבעים. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין טעם בתביעה ודחה אותה, והורה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪, צמודים למדד המחירים לצרכן, בתוספת ריבית, ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.