רע"א 7817/99

תקציר

בית המשפט העליון התייחס לשאלה האם קופת החולים יכולה לקבל החזר הוצאות עבור שירותים רפואיים שניתנו לנפגע תאונה לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, למרות הסכם פשרה שנעשה לפני חקיקת החוק ופיצה את הנפגע. בית המשפט קבע כי תביעת קופת החולים אינה תקפה, שכן הסדר הפשרה מיצה את החבות והזכויות באותה עת על פי המשטר המשפטי הקודם. הוויכוח נסב על פרשנותו של סעיף 22, המאפשר לקופות החולים לתבוע הוצאות מהחייב או מהמבטח שלו. ההחלטה הדגישה את העיקרון לפיו חקיקה לא תשפיע רטרוספקטיבית על זכויות מוקנות או על התחייבויות מוסדרות אלא אם נאמר זאת במפורש. בית המשפט ראה את זכותה של קופת החולים כזכות סוברוגטורית, והתאים אותה לזכויותיו של הנפגע, ולא עצמאית. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלת סעיף 22 בדיעבד תטיל על העבריין אחריות כפולה שלא בצדק ותשבש את הציפיות המוסכמות ממסגרות משפטיות קיימות. בכך התקבל הערעור, הפוטר את המבטחים ואת הגורם האחראי מתביעות נוספות של קופות החולים לאחר חקיקת החוק. פסק הדין הדגיש את הדבקות בוודאות משפטית ואת אי-תחולתם בדיעבד של דינים, אלא אם כן נקבע במפורש.