ע"א 117/15

תקציר

המערערים, בני זוג נשואים, הורשעו תחילה בהשמטת הכנסות, ניהול פנקסי חשבונות כוזבים ושימוש במרמה לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה. בעוד האישה זוכתה בערעור, הרשעתו של הבעל אושרה ברובה. לאחר הרשעתו בדק מנהל רשות המסים את כספי המערערים לשנים 1993-1998, גילה הכנסות לא מדווחות והוציא להם שומה המייחסת להם כמיליון ש"ח. המערערים ערערו על כך, טענו לטעויות בקביעות עובדתיות וטענו כי השומה מיושנת. עוד טענו כי אין להם הזדמנות לערער על הפרשי הון בלתי מוסברים ועל ניכויים שנויים במחלוקת בגין הוצאות מסוימות. עם זאת, בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את ערעורם, והפחית את ההכנסה המיוחסת ל-300 אלף שקל. לגבי שנות מס מאוחרות יותר (2001-2004) נבחנה שומה נוספת, שהוגבלה לשנים 2003-2004 לאחר הכרה בהתיישנות לשנים 2001-2002. המערערים ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך התמקדות בהתיישנות ובדחיית תביעות שונות. בית המשפט דחה ערעור זה, ולא מצא עילה לערער על החלטתו העובדתית והמנומקת היטב של בית המשפט המחוזי או לשנות את קביעותיו בדבר התיישנות וניכויים. משכך, נדחה ערעורם של המערערים, והם חויבו בהוצאות המשפט של המשיב, בסך 20,000 ₪.