ע"א 458/69

תקציר

המקרה של חיים ולוליה שליט נ' פרשת דוד ומלה גולדברג סובבת סביב סכסוך בין שני שוכרים ותיקים של דירות שכנות בבית משותף רשום ברמת גן. התובעים, שליט, ביקשו מבית משפט השלום צו מניעה שימנע מהנתבעים, גולדברג, לבצע עבודות בנייה שיגרמו לכאורה מטרד ונזק לדירתם. הנתבעים טענו כי בית משפט השלום נעדר סמכות, וכי יש להפנות את העניין לגורם המוסמך כמפורט בחוק הבתים המשותפים. בית משפט השלום הסכים עם הנתבעים ודחה את התביעה. שליט ערער לבית המשפט המחוזי, וכתוצאה מכך התקבלה חוות דעת חלוקה. שופט המיעוט הסכים עם הדחייה, ואילו דעת הרוב קבעה כי לבית משפט השלום סמכות לדון בבקשה לצו מניעה. גולדברג ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון, בדעת רוב, קבע כי טענת המטרד הפרטי נפרדת מהוראות חוק הבתים המשותפים, ולכן לבית המשפט הרגיל נתונה הסמכות לדון בה. נמצא כי עילת המטרד אינה קשורה לחוק הבתים המשותפים, ומאחר שלתובעים לא הייתה עילה לפי חוק זה, אין לראות בה עילה נלווית לו. בנוסף, המונח "מטרד" נתפס כתיאור תמציתי של הנזק שנגרם לדירה, ולא כתביעה עצמאית. מאחר שהוכחת מטרד תוכיח גם את ירידת ערך הדירה – שהיא בסמכותו של הגורם המוסמך – טענת המטרד לא השפיעה על שאלת הסמכות. זאת ועוד, עבודות הבנייה המוזכרות בתביעה, אשר יבוצעו ברכוש המשותף, עדיין נחשבו כשינויים בדירת הנתבע, ומכאן חל שימוש בסעיף 2(ב) להסכם. כך, רוב שופטי בית המשפט העליון הסכימו עם דעת המיעוט של בית המשפט המחוזי, דחו את הערעור ואישרו את החלטת בית משפט השלום.