עמ"נ 160/04

תקציר

הערר מתייחס לתביעה לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, בעקבות אישור תכנית מתאר המסדירה מחלף ודרכי גישה לכפר סבא. המערערת, מרכז סיעודי, טענה כי התכנית הפחיתה את שווי הנכס שלה וביקשה פיצוי בסך 1,180,000 דולר. הוועדה המקומית דחתה את הטענה, והביאה את המערער להגיש ערר לוועדת הערר. ועדת הערר מינתה שמאי מכריע להערכת הנזק, שקבע כי התוכנית אמנם גרמה נזק בשווי 400 אלף דולר, אך השיפור הכולל שנבע ממנה עולה על הנזק. החלטת השמאי אושרה על ידי ועדת הערר, מה שהוביל את המערער להגיש ערר נוסף. הטענה המרכזית שהועלתה הייתה כי השמאי חרג מסמכותו בכך ששקל את רכיבי ההשבחה של התכנית, ולא התמקד אך ורק בגורמים המזיקים. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו והדגיש כי חובתו של השמאי היא להעריך את ההשפעה הכוללת של התכנית על שווי הנכס. בנוסף, טען המערער כי את הפגיעה בביטול כניסות המרכז יש לייחס לתכנית הנדונה ולא לתכנית קודמת (מ/54). בית המשפט הסכים וציין כי שתי התוכניות שונות זו מזו וזו משפרת את מצבו של הנכס בכל הנוגע לכניסות. כמו כן, אישר בית המשפט את החלטת ועדת הערר לפסוק הוצאות למשיבים, תוך הכרה בסמכותה הטבועה של הוועדה לעשות כן במסגרת תפקידה השיפוטי. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשאת בהוצאות המשיבים.