ע"א 4469/98

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים, אשר הורה למערער, עורך דין במקצועו, לשלם למתנגדי לקוחותיו (המשיבים) סך של 19,253 ש"ח פיצויים בגין הסגת גבול ברכושם. המשיבים ירשו דירה מקרוב משפחה שנפטר, אך לקוחו של המערער, שוכר הדירה, סירב לפנות את המקום. השוכר מסר לעורך הדין את מפתח הדירה, בו החזיק עד שבית המשפט קבע כי למרשו אין כל טענה לדירה. לאחר מכן תבעו המשיבים את השוכר ואת עורך הדין על דמי שכירות הולמים. בית משפט קמא מצא כי עורך הדין הסיג גבול ברכושם של המשיבים והורה לו לשלם את הסכום האמור. הערעור בוחן האם החזקת המפתח על ידי עורך הדין מהווה הסגת גבול. ערכאת הערעור פוסקת לטובת עורך הדין, דוחה את פסק דינו של בית משפט קמא ודוחה את התביעה נגדו. בית המשפט קובע כי עורך הדין החזיק במפתח בתפקידו כבא כוחו של הדייר וכי השוכר לא העביר אליו את החזקה בדירה. לפיכך, לא ניתן לראות בעורך הדין כמי שהסיג גבול ברכושם של המשיבים. טענות המשיבים, אם ישנן, צריכות להיות מופנות אך ורק כלפי השוכר, שנותר המחזיק בפועל עד שהחזיר את המפתח. ערכאת הערעור מציינת כי התנהלותו של עורך הדין יצרה מבוכה רבה וכי זכויות החזקה של המשיבים נפגעו. עם זאת, בית המשפט קובע כי מעשיו של עורך הדין לא עלו כדי הסגת גבול כהגדרתה בדיני הנזיקין. משכך, הערעור מתקבל, פסק דינו של בית משפט קמא מתבטל, והמשיבים נדרשים לשאת בהוצאות המשפט של המערער בשתי הערכאות, בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.