ע"א 427/64

תקציר

פסק הדין בעניין נאור אפרת ואח' נ' סלים מריוואט ואח' (ע"א 427/64) נסוב סביב תאונת דרכים שהביאה למותו של אליקים אפרת. התובעים, תלויים במנוח, תבעו פיצויים מהנהג, הבעלים הקודם של הרכב סלים עוואד, ומחברת הביטוח שסיפקה ביטוח סיכוני צד ג' לרכב. בעוד התובעים זכו בתביעתם נגד הנהג, תביעותיהם נגד עוואד וחברת הביטוח נדחו על ידי בית המשפט המחוזי. התובעים ערערו על החלטה זו וטענו כי חברת הביטוח ועווד חייבים בפיצוים. השאלה המרכזית הייתה האם פוליסת הביטוח נותרה בתוקף לאחר מכירת הרכב. השופט קבע כי פוליסת הביטוח קשורה לבעלות על הרכב, ומאחר שעווד מכר את הרכב לפני התאונה, הפוליסה אינה תקפה עוד. בנוסף, פירש השופט את לשון פוליסת הביטוח, ובפרט את "סעיף ההרחבה", המכסה נזקים שנגרמו על ידי מי שנהג ברכב המבוטח ברשות הבעלים, ככזה שאינו חל על הנהג החדש. השופט לנדוי, בהסכמתו להחלטת בית המשפט המחוזי, הדגיש כי יש לראות את פוליסת הביטוח כפגועה עם העברת הבעלות ברכב. הסעיף היסודי בפוליסה חייב את חברת הביטוח לשפות את המבוטח בגין נזקים שהוא נדרש לשלם על פי חוק. עם זאת, מאחר שעווד כבר לא היה הבעלים של הרכב ולא הייתה לו אחריות משפטית לתאונה, הוסרה גם אחריותה של חברת הביטוח. השופט לנדוי הוסיף וטען כי יש לפרש את המילים "כל נהג" בתוספת לפוליסה בהקשר של סעיף ההרחבה, הקובע כי הביטוח מכסה רק את המבוטח ואת הנוהג ברשותו. השופט כהן סבר כי פוליסת הביטוח נותרה בתוקף גם לאחר מכירת הרכב. הוא הדגיש כי אין בפוליסה כל התניה לגבי השפעת מכירת הרכב, וכי אין להשתמע מתנאי משמעותי שכזה. יתר על כן, השופט כהן פירש את לשון הפוליסה, ובפרט את אזכור הנספח של "כל נהג", כך שהביטוח מכסה כל אדם הנוהג ברכב, ללא קשר לאישור הבעלים. בסופו של דבר, הערעור נדחה בדעת רוב, תוך שהוא תומך בקביעה המקורית לפיה חברת הביטוח וסלים עוואד אינם חייבים לפצות את התובעים בגין התאונה. פסק הדין הדגיש את הצורך בתיקוני חקיקה למניעת עוול במקרים כאלה ועודד את חברת הביטוח לשקול תשלום צדקה למערערים.