עמ"ש 18968-06-16

תקציר

לאחר עיון מעמיק בפסק דינו של בית משפט קמא, שהיה ארוך, מפורט ומנומק היטב, כמו גם בטיעונים שהציגו הצדדים, מוצע לדחות את הערעור על הסף. קביעתו העובדתית של בית משפט קמא כי סוגיית פערי ההשתכרות נדונה במהלך המשא ומתן וכי האישה הייתה מודעת היטב לפערי ההשתכרות, נתמכה בראיות ובעדויות העדים. בית המשפט גם דחה בצדק את טענת המערערת בדבר תחולתו של הכלל "אין אזכור - אין ויתור", שכן מנסחות ההסכם עולה כוונה מפורשת לכלול הבדל בהשתכרות המגולם תחת הכותרת "מזונות אישה". יתר על כן, בית המשפט הגיע למסקנה כי כושר ההשתכרות אינו נכס מאזן אלא כלי שיקול דעת המשמש את בית המשפט לסטות מחלוקת שווה של נכסי הנישואין. כוונת המחוקק בתיקון מס' 4 הייתה להקנות לבית המשפט סמכות לסטות מפיצול נכסים של 50-50 על בסיס השתכרות עתידית, וסמכות זו נתונה לבית המשפט לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון. השופטת הסכימה עם מסקנתו של בית משפט קמא כי יש לקיים את הסכמת הצדדים, שהושגה לאחר משא ומתן ממושך, וכי מכלול נסיבותיו של המקרה תומך באכיפת ההתחייבויות החוזיות המפורטות בהסכם. בנוסף, בית המשפט לא יתערב בקביעתו של בית משפט קמא בדבר סכום המזונות, שכן הדבר נתון לשיקול דעתו של בית משפט קמא ומבוסס על בחינה מעמיקה של פרטי המקרה הספציפיים. גם ערעורה של האישה על גובה המזונות נדחה. המערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 12,000 ₪, וניתן לפרסם את פסק הדין ללא כל פרטים מזהים לשם שמירה על פרטיות הצדדים.