ת"צ 23963-05-20

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשות לאישור התביעות הייצוגיות נגד מספר מוסדות אקדמיים. הטענות מתייחסות לגביית היתר לכאורה של המוסדות ב"אגרות נלוות", לרבות דמי רווחה, ביטחון, רישום, חשמל, מים, תחזוקה וחניה – וטענו כי האגרות נגבו גם בתקופת הקורונה שבה הסטודנטים לא נכחו פיזית בקמפוס. השופט קובע כי תביעות אלה חורגות מתחומו של סעיף 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, המתיר תובענות ייצוגיות נגד "עוסקים" ביחס לעניינים שבינם לבין לקוחותיהם. השופטת טוענת כי גביית שכר הטרחה על ידי המוסדות האקדמיים היא חלק בלתי נפרד מפעילותם האקדמית, שמטרתה הקניית ידע, ולא פעילות עסקית היוצרת יחסי דיל-לקוח. הסיבה לכך היא ששכר הלימוד חיוני למטרה אקדמית, קבוע מראש ואינו מכוון ליצירת רווחים, והמוסדות חסרים מומחיות בתחומים אלה. עוד מציינת השופטת כי הנסיבות של המוסדות האקדמיים השונים משתנות – חלקן מתוקצבות וחלקן לא, וחלקן אינן גובות דמי חניה. הבדלים אלה, לדעת השופטת, מצדיקים גם את דחיית התביעות הייצוגיות, שכן השונות בהתנהלות בין המשיבים משמעותית. השופטת דוחה גם את טענת המשיבים כי יש לדחות את הבקשות מחוסר ראיות או אי תשלום שכר טרחה מספיק, וקובעת כי אין מדובר בנימוקים תקפים לדחייה על הסף במקרה זה. פסק הדין מדגיש כי דחייה זו היא פרוצדורלית בלבד, והמבקשים רשאים להגיש את תביעותיהם בתביעות אישיות, אך לא כתובענה ייצוגית. כמו כן, השופטת מוותרת על הוצאות המבקשים בגין בקשות האישור ובקשות הדחייה על הסף, נוכח הנסיבות החריגות סביב מגפת הקורונה ומצבם הכלכלי של הסטודנטים.