עמ"נ 41055-09-13

תקציר

הערעור מתייחס לתביעות המערערים לפיצוי בגין ירידת ערך מקרקעיהם כתוצאה מאישור התכנית הפוגעת, אשר סללה את הדרך לסלילת כביש 431 ולהנחת מסילת רכבת. התביעות הוגשו לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה). הוועדה המקומית דחתה את הטענות, והמערערים ערערו לוועדת הערר. ועדת הערר מינתה שמאי מכריע להערכת שווי החלקות במצבים הקודמים והבאים. השמאית המכריעה הגישה את השומות, וועדת הערר קיבלה אותן ודחתה את העררים. לאחר מכן ערערו המערערים לבית המשפט לעניינים מנהליים. הטענות העיקריות שהועלו בערעור נגעו לשיטה בה נקט השמאי המכריע בשומות המכריעות, לסוגיית ההתחשבות בתכניות מתאר ארציות שקדמו לתכנית הפוגעת, לקביעת השמאי המכריע בדבר תוואי הכביש וסיווגו, לפסיקת הוצאות למערערים ולטענות נוספות ביחס למערערים ספציפיים. לאחר עיון בטענות הצדדים, לרבות עיקרי הטיעון והסיכומים שהגישו, ולאחר קיום דיונים, מצא בית המשפט כי יש לדחות את הערעור על הסף על הסרב. ראשית, בית המשפט קבע כי אין באפשרותו להתערב בקביעת ועדת הערר כי אין זכות ערעור על החלטות ביניים של ועדת הערר, וכי הערר היה צריך להיות מוגש לאחר מתן החלטתה הסופית של ועדת הערר. שנית, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בשיטה בה נוקט השמאי המכריע בקביעת שווי המקרקעין, שכן ועדת הערר בחנה את השומות המכריעות וקבעה כי השמאי המכריע אימץ את שיטת ההשוואה, ומדובר בהכרעה בסוגיית שמאות מובהקת שבית המשפט לא יתערב בה. שלישית, בית המשפט קבע, כי בצדק קבעה ועדת הערר כי תכניות קודמות, לרבות תכניות מתאר ארציות, מהוות "עננה תכנונית" מעל הקרקע, שיש להתחשב בה בעת קביעת שווי הקרקע במצב התכנוני הקודם. רביעית, בית המשפט מצא כי השמאית המכריעה יישמה את העקרונות העובדתיים-תכנוניים שנקבעו בפרשת רומן ברג, ועל כן לא נפלה טעות בקביעותיה. חמישית, בית המשפט דחה את טענות המערערים בסוגיית הרציפות התכנונית, שכן הטענה לא הועלתה בפני ועדת הערר. שישית, בית המשפט קבע כי קביעתו של השמאי המכריע ביחס לקו הבניין במצב קודם ברחובות מינסטר ונים היא קביעה שמאית מקצועית שאין להתערב בה. שביעית, ביטל בית המשפט את החלטת ועדת הערר לחייב את המערערים בהוצאות המשיבים, והורה כי כל צד יישא בהוצאותיו. לבסוף, דחה בית המשפט טענות נוספות שהעלו חלק מהמערערים בדבר אופן חישוב הפיצויים ששולמו להם, שכן טענות אלה לא הועלו בפני ועדת הערר.