ע"מ 62537-08-20

תקציר

פסק הדין דן בסמכותו של המשיב, במקרה זה, מינהל מס ערך מוסף, להטיל קנסות על עוסק שהוציא חשבוניות מס עם תיאורי עסקה שגויים, למרות שהעוסק שילם את מס העסקה. בית המשפט מקיים את סמכותו ואף חובתו של המשיב להטיל קנס לפי סעיף 50(א) לחוק מע"מ, שכן החשבוניות הוצאו שלא כדין. זאת, בהמשך לפסקי דין קודמים המדגישים את תכליתו הכפולה של סעיף 50(א) – הבטחת תשלום המס המגיע למדינה והרתעה מפני הוצאת חשבוניות בלתי חוקיות. עם זאת, בית המשפט רואה גם את שיקול הדעת הנתון למשיב לפי סעיף 100 לחוק מע"מ, המאפשר ויתור או הפחתה של קנסות בנסיבות מיוחדות. בעוד שהמערערת שילמה את מס העסקה ופעלה ללא כוונה להונות את מנהל מע"מ, החשבוניות הוצאו בחוסר תום לב במטרה להונות את רשויות המס. לפיכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי החלטת המשיב שלא להפחית את הקנס הייתה סבירה, ושימשה כגורם מרתיע מפני הפקת חשבוניות שלא כדין. בנוסף, בית המשפט מתייחס לטענות המערערת בדבר אכיפה בררנית, וטוען כי היה על המשיב להמתין לתוצאות ההליך הפלילי וכי היה מקום להטיל במקומו מס תשומות. בית המשפט דוחה טענות אלה ומדגיש כי אין לעכב את ההליך האזרחי בשל ההליך הפלילי וכי הצעתו של המערער בעניין מיסוי תשומות חותרת תחת עמדתו שלו. חרף סבירות החלטת המשיב, בית המשפט, בהתחשב באופיו המקדמי של המקרה ובפסיקות קודמות דומות, מורה על הפחתה של 30% בקנס, מבלי ליצור תקדים. הערעור נדחה בעיקרו, והמערער נדרש לשלם את הוצאות המשיב, שנותרו נמוכות יחסית ועומדות על 20,000 ₪ בשל עדותו המהימנה של המערער.