ת"א 13996-04-22

תקציר

התובעת, שהייתה מעורבת בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה ביום 11.2.2018, סבלה מחבלות וכאבים בחזה שמאל, בגב העליון ובצוואר, שהובילו לנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 19.25%. התאונה קטעה את רצף עבודתה, וגרמה לה להתמודד עם קשיים רבים יותר בביצוע משימות, הן בעבודה והן מחוצה לה. בית המשפט הכיר בנכותה התפקודית של התובעת, וקבע כי היא נמוכה במעט מהנכות הרפואית שלה, בשיעור של 15%. קביעה זו התקבלה תוך התחשבות בעברה הרפואי הקודם ובתאונות שחוותה. הפסדי השכר הקודמים של התובעת חושבו על בסיס שכרה לפני התאונה ותקופות ההיעדרות והעבודה החלקית לאחר התאונה, בסך כולל של 174,130 ₪. כמו כן נלקחו בחשבון הפסדי זכויות סוציאליות בסך 21,800 שקל. הפסדי השכר העתידיים נאמדו בסך של 540,759 ₪, בהתבסס על פוטנציאל ההשתכרות והפגיעה התפקודית של התובע. לתובעת נפסק סך של 30,000 ₪ עבור סיוע לצד ג', שכן נקבע כי היא נזקקה לעזרה מסוימת, במיוחד בתקופה הראשונית שלאחר התאונה. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, אף שלא הוכחו די הצורך, פוצו באופן סביר והסתכמו ב-5,000 ₪. הנזק הלא ממוני נקבע על 40,752 שקל, ושכר טרחת עורך דין והוצאות אחרות הביאו את סך הפיצוי ל-778,901 שקל. הנתבע חויב לשלם סכום זה לתובע בתוך 30 יום, עם זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.