תא"מ 42793-06-20

תקציר

התובע תבע את הנתבעת, אשר ייצגה את החברה המוכרת בעסקת מקרקעין, בגין אי רישום הזכויות בדירה שרכש התובע. התובע טען כי הנתבע ייצג אותו והתחייב לרשום את הנכס, ולכן שילם לו שכר טרחה. עם זאת, השופט מצא כי הסכם המכר הבהיר כי הנתבע ייצג רק את החברה המוכרת וכי התובע היה מודע לכך שהוא יכול להתייעץ עם עורך דינו, וכך עשה. מאחר שלא התקיימו יחסי עורך דין-לקוח, קבעה השופטת כי הנתבע לא הפר כל חובת אמונים או חובת נאמנות כלפי התובע. יתר על כן, השופטת ציינה כי טענות התובע בנוגע לרישום הנכס היו צריכות להיות מופנות כלפי המוכר, שכן הנתבע היה נציגו הקבוע של המוכר, וכל טענה בנוגע להסכם הפשרה שהושג בהליך הקודם הייתה צריכה להיות מובאת בפני אותו בית משפט. עוד ציינה השופטת כי התובעת כבר קיבלה פיצוי בגין האיחור ברישום הנכס ולא הוכיחה נזק נוסף. מטעמים אלה, בין היתר, דחתה השופטת את התביעה, אך לא פסקה הוצאות למי מהצדדים בשל אופייה הנרחב של הבעיה והצורך בהקניית נורמות חדשות.