עמ"נ 31336-07-18

תקציר

בית המשפט דוחה את העתירה ופוסק לטובת המשיב. החלטת ועדת הערר לא תתערב, שכן היא עומדת על בסיס מוצק. על פי הפסיקה הקיימת, היקף ההתערבות בהחלטות ועדת הערר מצומצם יחסית, בהתחשב בהיותה ועדה מקצועית בעלת מומחיות ספציפית. היטל ההשבחה, כהגדרתו בחוק התכנון והבניה, ישולם על ידי בעל הנכס הנדון כאן. ההיטל מופעל כאשר חל השבחה במקרקעין, הכפוף להרחבת זכויות ניצול או בדרך אחרת. במקרה זה, המועד המרכזי להיטל ההשבחה הוא מועד אישור ההקלה, שכן חדרי היציאה על הגג היו זכות מותנית המבוססת על כיסוי הקומה העליונה, שלא התקיימה. נסיבותיו של מקרה זה דומות לפסיקה קודמת, שם אירוע המס נחשב גם למתן ההקלה ולא לאישור התוכנית. טענת המערערים כי המצב הקודם היה צריך להתחשב בזכויות הבנייה הפוטנציאליות על פי התכנית הקודמת, תכנית ג', נדחית, שכן הוועדה מוצאת כי לא סביר שהיו יכולים לבנות את חדרי היציאה כנטען. זאת ועוד, טענת המשיב כי עיקר הערעור נסוב סביב מצב שלא היה ולא נברא – בו חויבו המערערים על בסיס תכנית ג' – מתקבלת. לפיכך הערעור נדחה, וכל מערער נדרש לשלם למשיב 15,000 ₪.