ע"ע 55788-02-21

תקציר

בית הדין בחן את ערעורה של העובדת לתבוע שכר שעתי של 35 ₪ במקום 30 ₪ המקוריים הנקובים בחוזה. הסכם ההעסקה כלל הוראות שבהן המעסיק הציע שכר יסוד של 30 שקל לשעה, והעובד ביקש ערבות של 35 שקל לשעה, שכללה שעות נוספות והטבות אחרות. בית הדין מצא כי הן חוזה העבודה והן תלושי השכר תואמים את התנאים עליהם הסכימו הצדדים. העובדת טענה כי מדובר בהסכם פיקטיבי, לפי סעיף 5 לחוק הגנת השכר, המונע הכללת תשלום שעות נוספות וימי מנוחה בסך המשכורות ללא פירוט ואישורים מתאימים. עם זאת, הראיות הראו כי החברה שילמה לעובד על פי חישובים מפורטים שכללו תשלום שעות נוספות בשיעורים כמו 125% ו-150%, אשר תאמו את רישומי הנוכחות. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי לא היה יסוד פיקטיבי בהסדרים החוזיים. למרות ערעורו של העובד, לא היו הצדקות משפטיות או עובדתיות להגדיר מחדש את השכר המוסכם. ערעור החברה הצליח באופן חלקי לבטל את תשלום הוצאות המשפט שנפסקו לעובד, שכן הפיצוי שנפסק היה נמוך משמעותית מהתביעה. בסופו של דבר, בית הדין קיבל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר ודחה את ערעורו של העובד, כאשר העובד נדרש לשלם את הוצאות החברה. בית המשפט הסכים פה אחד, למעט התנגדות קלה הנוגעת לפיצויים בגין חופשות ודמי חגים; עם זאת, תביעות אלה נדחו בעיקר על בסיס נימוקים פרוצדורליים ועמידה בתנאים מוסכמים.