ת"א 10869-05-10

תקציר

הפרשה נסובה סביב הזכויות להפקה חדשה של המחזה "עוז לי גוץ לי", בבימויו של פרופ' יזרעאלי בשנת 1965, שזכה להצלחה אדירה והועלה מספר פעמים לאורך השנים. פרופ' יזרעאלי טוען כי יש לו זכות בלעדית לביים כל הפקה עתידית של המחזה, ולכן הוא זכאי לתמלוגים מההפקה האחרונה שביים רוני פינקוביץ' בשנת 2002, וכן לקרדיט על עבודת הבימוי המקורית שלו. התיאטרון הקאמרי טוען כי זכויותיו של פרופ' יזרעאלי מוגבלות לעבודת הבימוי הראשונית ואינן חלות על הפקות חדשות ומקוריות. בנוסף, התיאטרון טוען כי טענותיו של פרופ' יזרעאלי חוסות תחת חוק ההתיישנות. בית המשפט בחן את טיבה של עבודת הבימוי ומצא כי היא אינה מקנה זכויות יוצרים על הפקות עתידיות, במיוחד כאשר מדובר בבימוי חדש ומקורי. השופט הכיר בתרומתו היצירתית והמהותית של פרופ' יזרעאלי בהפיכת המחזה למחזמר ובחלוקת הטקסט שלו, אך הישגים אלה אינם מקנים לו זכויות יוצרים על ההפקה החדשה. עבודת הבימוי, כולל עיבוד טקסטואלי, מוסכמת בדרך כלל מבחינה חוזית ולא ניתן לתבוע אותה בדיעבד. יתר על כן, הכרה בזכויות היוצרים של הבימוי בהפקות הבאות תפגע ביצירה ובחופש התיאטרלי, ותגרום לכאוס בתעשייה. השופט התייחס גם להגנת ההתיישנות, וציין כי פרופ' יזרעאלי ידע על ההפקה החדשה בשנת 2002 אך הגיש את תביעתו רק בשנת 2010, הרבה מעבר לגבול הקבוע בחוק. למרות שנסיבותיו האישיות של פרופ' יזרעאלי מובנות, העיכוב שלו בעמידה על זכויות הוא בלתי נסלח. בסופו של דבר, התביעה נדחתה, ולא ניתן צו להוצאות נוכח אופיו העקרוני ברובו של הסוגיה, החורג מהאינטרסים הפרטיים של הצדדים.