ת"א 48357-03-24

תקציר

בית המשפט החליט לקיים את צו העיקול הזמני. החלטה זו התקבלה לאחר ששקלנו את מכלול הטיעונים והראיות שהוצגו על ידי הצדדים. לדברי בית המשפט, המבקשת הציגה עילת תביעה הראויה לבירור ועמדה בתנאים הנדרשים למתן צו עיקול זמני. התנאי הראשון, כפי שהותוו בפסק הדין ברע"א 7139/96, הוא שהטענה לא תהיה קנטרנית וצריכות להיות שאלות רציניות לדון בהן. התנאי השני, כפי שהוסבר ברע"א 10076/07, מתייחס ליכולתו הכלכלית של המשיב ולסיכון הפוטנציאלי בהסתרת נכסיו. בית המשפט הסכים עם המבקש כי אין די באמצעיו הכספיים של המשיב לפירעון החוב הנטען. בית המשפט התייחס גם לתקנות האמורות בתקנה 95(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, הבוחנת את נחיצותו של סעד זמני, את מאזן הנוחות ואת תום ליבם של הצדדים. נחה דעתו של השופט כי הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הצו יעלה על הנזק הפוטנציאלי שייגרם למשיב. בנוסף, בית המשפט לא מצא חוסר ניקיון, חוסר תום לב ולא שיהוי מוגזם מצד המבקש. מאחר שהמשיב לא הצליח להפריך את טענות המבקש ובהתחשב בהחלטה הקודמת בת"א 28414-02-24, צו העיקול הזמני יעמוד בתוקפו, והמשיב חויב לפצות את המבקש בהוצאות הדיון, בסך 3,000 ₪.