רחד"פ 18714-11-22

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור ומותיר את הצווים הזמניים על כנם. הערעור מערער על ביטול סעד זמני שניתן לנאמנים, שמטרתו לבטל הצבעה של יחיד באסיפת בעלי מניות הנתפסת כפוגעת בנכסי היחיד. לבית המשפט לחדלות פירעון שיקול דעת רחב, אך הערעור מוצדק בשל אופיו של הסעד הזמני והצורך להבטיח את הבקשה העיקרית. סעיף 220 לחוק, המסגרת הנורמטיבית לדיון, מתיר ביטול פעולות הגורעות נכסים מקרן השכחה ללא תמורה מספקת ובתוך פרק זמן מוגדר. הצבעת היחיד, שהתרחשה ערב הליכי חדלות פירעון, נוגעת להחלטות מהותיות של החברה, העלולות להשפיע על חלוקת הדיבידנדים ועל זכותו של היחיד בהם. ההצבעה הובילה ככל הנראה לאובדן נכס - זכותו של הפרט לדיבידנדים עתידיים - מקרן הנשייה. שגה בית המשפט בכך שדרש קשר סיבתי ישיר בין ההצבעה לבין הנזק, שכן כוונת המחוקק של סעיף 220 היא להגן על הנושים מפני אנשים חדלי פירעון. די בכך שהנאמנים הוכיחו די הצורך כי ההצבעה פגעה בזכויות הדיבידנד של הפרט, גם מבלי להוכיח את ודאיותה. בנוסף, הימנעותם של המשיבים מלתמוך את תגובתם בתצהיר, כנדרש בתקנות, מחלישה את עמדתם. על בית משפט קמא לבחון את הבקשה העיקרית בדבר התקיימות תנאיו של סעיף 220 באופן מקיף, לרבות הלך רוחו של היחיד, השלכות החלטות התאגיד וקולות בעלי העניין. יש לבחון גם את עניינה של אמה בחברה ואת תפקידה כנושה פוטנציאלי של הפרט, המצביעה נגדו. פסק הדין מחזיר את הדיון לבית משפט קמא לבחינה עובדתית של כל התנאים המפורטים בסעיף 220, מבלי להרחיב את מראית העין של המשיבים. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, ואין צו להוצאות.