ע"א 9046/07

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בתביעה למתן פסק דין הצהרתי בשני נושאים הקשורים לדו"ח תנועה. המערער טען כי הכרטיס מיושן בשל העובדה שהוראת העונשין אינה בתוקף עוד, וכי יש לראות בעבירה מיושנת. הערכאה הנמוכה יותר דנה רק בטיעון הראשון, וקבעה כי הסוגיה השנייה נמצאת מחוץ לסמכותה. בית המשפט קבע כי העבירה, עבירת מהירות, היא עוון, ולא חטא פחות, שכן הקנס הפוטנציאלי המרבי עבר את הסף לסיווג עוון. זאת, בהתבסס על פרשנויות לסעיפים הרלוונטיים בחוק העונשין ובפקודת התעבורה. עוד קבע בית המשפט כי המערער קיבל את הודעת הקנס, המפעילה את תקופת התשלום בת 90 הימים, וכי העבירה טרם הגיעה להתיישנות. ערכאת הערעור הסכימה עם מסקנותיו המשפטיות של בית משפט קמא. היא הבהירה כי סיווגה של עבירה נקבע על פי העונש הפוטנציאלי המרבי, ולא על פי בחירתו של העבריין בתשלום קנס או במשפט בבית משפט. המסלול המנהלי לעבירות קנס מהווה תמריץ לעבריינים לעקוף את בתי המשפט ולשלם את הקנס שנקבע, וסכום הקנס הנמוך אינו קובע את הסיווג. ערכאת הערעור הדגישה כי בכוונת המחוקק כי עבירות קנס יירשמו במרשם הפלילי, דבר התומך בסיווג העבירה כעוון. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחה בסך 10,000 ₪.