ע"פ 1524/93

תקציר

בפסק דין שדן בערעור שעסק בדחיית תביעתו של נאשם להוצאות הגנה ופיצויי מעצר לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין, קבע בית המשפט העליון כי ערכאת הערעור טעתה. בתחילה, זוכה המערער, שהואשם בסיוע לשוד, כאשר נקבע כי אין להשיב לאישומים בשל חוסר ראיות מספיקות. למרות זאת, בקשתו להחזר כספי נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בנימוק שמלכתחילה היה יסוד סביר להאשמות. בית המשפט העליון הבהיר כי לפי סעיף 80(א), בית המשפט יכול לפסוק תשלומים כאלה בשני תרחישים: אם לא היה בסיס לחיוב מלכתחילה, או אם התקיימו נסיבות מצדיקות אחרות. במקרה זה, התביעה הודתה במהלך המשפט כי לא היו מספיק ראיות, מה שמרמז כי לא היה בסיס לאישום בתחילה. בית המשפט העליון הדגיש כי אין ראיות שהחלישו את טענת התביעה במהלך המשפט, ומאחר שהתביעה הסכימה עם הגנת המערער, היא הודתה כי אין תשתית ראייתית מספקת. משכך, הגיע למערער פיצוי בגין הוצאות ההגנה, אם כי לא בגין התקופה בה שהה במעצר, שכן החשש הראשוני נראה מוצדק בהתחשב בנסיבות העניין ובחוסר שיתוף הפעולה שלו עם החוקרים. לפיכך התקבל הערעור, והתיק הועבר לבית המשפט המחוזי לצורך קביעת ההחזר הראוי להוצאות משפט, לאחר בחינה נוספת וטיעונים.