הפ"ב 35538-02-19

תקציר

בית המשפט דחה את הבקשה לבטל את פסק הבוררות לפי סעיף 24 לחוק הבוררות. המבקשים ביקשו לבטל את פסק הבוררות בעילות שונות, לרבות ניגוד עניינים והטיה של הבורר, חריגה מסמכות, פסיקה בניגוד לדין המהותי ופגיעה בכללי הצדק הטבעי. בית המשפט קבע, כי הסכמת המבקשים למינוי הבורר, חרף ידיעת יחסיו הקודמים עם המשיב, מנעה מהם להתנגד בהמשך לחלקיותו. עוד קבע בית המשפט כי המבקשים לא הציגו עובדות או ראיות חדשות לביסוס טענתם לניגוד עניינים. באשר לטענה למשוא פנים, קבע בית המשפט כי אמירה אחת של הבורר המכנה את המשיב "מרשי" אינה ראיה מספקת למשוא פנים, במיוחד בהתחשב בכך שהמבקשים לא סיפקו את ההקשר לאמירה זו. בית המשפט דחה את טענת המבקשים כי יש לבטל את פסק הבוררות בשל איחור בנתינתו, שכן הצדדים היו מודעים לשיהוי והסכימו לו. טענות המבקשים בדבר חריגה מסמכות ופסיקה נגד הדין המהותי נדחו אף הן. בית המשפט קבע כי סמכויות הבורר הוגדרו באופן רחב בהסכם הבוררות ולא ניתן להגבילן רטרואקטיבית. בנוסף, קבע בית המשפט כי בוררים אינם כבולים לדיני הראיות והפרוצדורה הפורמליים, אלא עליהם לדבוק בכללי הצדק הטבעי. במקרה זה, ביקורו של הבורר במקום, שנערך ללא נוכחות הצדדים, הפר את כללי הצדק הטבעי. עם זאת, בית המשפט מצא כי הפרה זו אינה מצדיקה את ביטול פסק הבוררות, ותחת זאת הורה להחזיר את התיק לבורר כדי שישמע את טענות הצדדים וישלים או יתקן את פסק הבוררות בהתאם. בית המשפט אף הורה לבורר לשקול מחדש את סוגיית ההשבה, לרבות השאלה העקרונית בדבר חבות המשיב ומועד ההשבה, שכן נראה כי הבורר לא התייחס ישירות לטענות המשיב בעניין זה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והבורר התבקש להשלים או לתקן את פסק הבוררות בהתאם לממצאי בית המשפט.