ה"פ 1291/03

תקציר

המבקשים, שהיו בסכנת פינוי מביתם בשל הלוואות שלא נפרעו, נטלו מהמשיב הלוואה קצרת מועד בסך 744,000 ש"ח למניעת עיקול. ההלוואה הובטחה במשכנתא על בית המבקשים ונשאה ריבית שנתית של 60.1032%, וכן קנס של 50% במקרה של חדלות פירעון (שהופחת בהמשך ל-20%). כאשר המבקשים לא הצליחו להחזיר את ההלוואה במועד, הם הסכימו להאריך את מועד הפירעון ולשלם ריבית מופחתת של 34.489% וקנס של 20% במקרה של חדלות פירעון. בסופו של דבר השתמטו המבקשים ממועד הפירעון המורחב, מה שהוביל את המשיב לפתוח בהליכי עיקול. המבקשים טענו כי המשיב לא גילה מידע חיוני אודות ההלוואה, כי הריביות מופרזות וכי לא נמסר להם על ויתור על זכותם לדיור חלופי במקרה של פינוי. השופט פסק לטובת המשיב ברוב הסעיפים. הם מצאו כי המשיבה מילאה את חובת הגילוי, כי הריביות, אף שהן גבוהות, היו מוסכמות על שני הצדדים וסבירות בהתחשב בתקופת ההלוואה הקצרה ובסיכון הכרוך בכך, וכי המבקשים ויתרו כדין על זכותם לדיור חלופי. עם זאת, השופט קבע כי הפיצוי המוסכם והריבית דריבית היומית מופרזים והורה על הפחתתם.