ע"א 9393/06

תקציר

ערעור זה מערער על החלטת בית משפט השלום בירושלים בתביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התביעה הוגשה על ידי ילדיהם ויורשיהם של מחלוף ז"ל ומרים ביטון, שנהרגו בתאונת דרכים. היורשים תבעו פיצוי בגין נזקים לא ממוניים, הוצאות קבורה ונזקים לעיזבון עקב אובדן כושר ההשתכרות של הנפגעים במהלך "השנים האבודות" שנבעו מהתאונה. בית משפט השלום פסק 79 אלף שקל בגין נזק לא ממוני ו-12 אלף שקל הוצאות קבורה, אך דחה את התביעה בגין אובדן השתכרות. הערעור מערער על דחיית תביעת השנים האבודות ועל נאותות פיצויי הוצאות הקבורה. הנושא המרכזי הוא קביעת החיסכון הצפוי של הקורבנות במהלך שנות עבודתם. הערכאה הנמוכה יותר הסתמכה על חוות דעת כלכלנית שקבעה כי החיסכון החודשי הממוצע של הנפגעים עומד על 700 שקל. המערערים טענו כי נתון זה מבוסס על הנחות ספקולטיביות וכי שיעור החיסכון בפועל גבוה יותר. עוד טענו כי היה על בית המשפט לאמץ שיעור חיסכון של 30%, כפי שנקבע בפסיקה קודמת של בית המשפט העליון במקרים בהם נתוני החיסכון בפועל לא היו זמינים. עם זאת, המשיבים סיפקו ראיות קונקרטיות לשיעור החיסכון בפועל של הקורבנות, שהיה נמוך משמעותית מ-30%. בית המשפט קבע כי ראיות המשיבים משכנעות וכי החזקה בדבר שיעור חיסכון של 30% חלה רק בהיעדר נתונים ממשיים. יתר על כן, בית המשפט מצא כי עתודות הפנסיה של הנפגעים והחובות הקיימים היו מכלה את כל החסכונות במהלך שנות הפרישה הצפויות שלהם. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין.