ע"א 5086/11

תקציר

המבקשים, שבבעלותם דירה בבני ברק, והמשיבים, המבקשים לרכוש אותה, נקלעו לסכסוך משפטי ממושך. שורש המחלוקת הוא מזכר מכר חתום משנת 2006. לאחר מספר שנים של בוררות והליכים משפטיים, הגיעו הצדדים בשנת 2010 לפשרה, אשר התווה את תנאי המכירה, לרבות מינוי שמאי בהוראת בית המשפט להערכת שווי הדירה. המבקשים לא היו מרוצים מהערכת השמאי וניסו לערער עליה בבית המשפט. עם זאת, בית המשפט המחוזי מרכז דחה את טענותיהם והורה על ביצוע ההסדר. לאחר מכן ערערו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וביקשו עיכוב ביצוע, שגם הוא נדחה. הדבר הוביל אותם להגיש בקשה לעיכוב ביצוע בפני בית המשפט העליון. בינתיים מילאו המשיבים את התחייבויותיהם הכספיות על פי הסדר הפשרה. שופט בית המשפט העליון דחה את בקשת המבקשים, והדגיש כי עצם הגשת הערעור אינה מצדיקה עיכוב ביצוע פסק דין. המבקשים לא הוכיחו סיכויי הצלחה סבירים בערעור, מה גם שחוות הדעת של המומחה מונתה על ידי בית המשפט לפי ההסדר הפרוצדורלי המוסכם. בנוסף, המבקשים לא הוכיחו כי יהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו אם השהייה תידחה והערעור יתקבל. השופטת ציינה כי ניתן לשמור על זכויות המשיבים בדירה עד להכרעה בערעור, וכי למבקשים היה די זמן לערוך הסדרי מגורים חלופיים. הבקשה נדחתה, והמבקשים נדרשו לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ בשל השיהוי בהגשת הבקשה. עם זאת, כדי להבטיח את מעשיות הערעור, הורה השופט למשיבים שלא להעביר או למשכן את זכויותיהם בדירה לצדדים שלישיים עד להכרעה בערעור, והתיר למבקשים לרשום הערת אזהרה בטאבו.