ע"ע 17294-05-16

תקציר

הדיון נסוב סביב הבסיס הנורמטיבי לתפקיד "רב העיר" והוראות המעבר הנוגעות לרבני ערים ברשויות מקומיות ללא מועצות דתיות. רב העיר הוא תפקיד ייחודי בעל מאפיינים מעורבים של נבחר ציבור ועובד ציבור, האחראי על מתן שירותי דת והדרכה לתושבי עירו. הבסיס הנורמטיבי למינוים ולהעסקתם מתואר במספר חוקים, בהם חוק הרבנות הראשית וחוק שירותי דת. חוקים אלה מפרטים את הליך הבחירה ואת הכשירות לרבני ערים, כגון כהונה כדיין, רב צבאי או בעל תעודת כשירות ממועצת הרבנות הראשית. שכרם של רבני הערים נקבע בהסכמה בין שרי האוצר והדתות. סיבוך מתעורר במקרה של מועצה מקומית, עומר, שאין לה מועצה דתית. המשיב, רבה של עומר שמונה בשנת 1975, טען כי הוא מוכר כרב עיר וביקש שכר בהתאם. בית המשפט בחן את הוראות המעבר בתקנות רבני העיר, הקובעות כי רב שמונה כדין לפני 1 בינואר 2007, או שכיהן למעלה מחמש שנים, ייחשב כרב עיר שנבחר על פי התקנות. בית המשפט הסכים עם פרשנותו של בית הדין האזורי לפיה מעמדו של המשיב הוא של רב עיר, שכן הוא מכהן בתפקיד למעלה מ-45 שנה, והוראת המעבר השוותה את מצבו לרבני ערים שנבחרו כדין. טענות המדינה נגד פרשנות זו, המבוססות על ייחודה של העמדה ועל היעדר מועצה דתית, לא נמצאו מוצדקות. כמו כן, ציין בית המשפט את חשיבותה הציבורית של משרת רב העיר ואת זכותם של התושבים לרב עיר מוכר במלואו. הערעור על פסק דינו החלקי של בית הדין האזורי נדחה, והמדינה חויבה לשאת בהוצאות המשיב והמועצה. ההחלטה לא התערבה בקביעת השכר המגיע למשיב, המתבררת כעת בתביעה נפרדת.