ע"א 589/89

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון בתביעת פיצויים זו לתאונות דרכים נסב סביב פרשנות התקנות בדבר נזקים לא ממוניים ונכות לצמיתות. המערער, שהיה בעבר 24% נכה אורתופדית עקב תאונה קודמת וסובל מבעיות נפשיות, ספג בנוסף 7.5% פגיעה אורתופדית והידרדרות נפשית בתאונה חדשה. בית המשפט המחוזי פסק תחילה פיצוי בהתחשב באשפוזיה וחישב את נכותה הצמיתה בשיעור של 13% על ידי שקלול מצבים קיימים. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי אין להתחשב בפיצוי בגין נכויות קודמות. תחת זאת, עליה לשקף רק את נכויותיו החדשות של המערער מהתאונה האחרונה: 17.2% נכות לצמיתות המשלבת נכויות אורתופדיות ונפשיות המיוחסות ישירות לתאונה. עוד הבהיר בית המשפט כי כל 48 ימי האשפוז לאחר התאונה צריכים להיחשב לפיצויים, והכיר בקשר סיבתי בין התאונה לבין הצורך המתמשך של המערער באשפוז עקב מחלת נפש מחמירה. בית המשפט העליון פסק פיצוי חלקי בגין הוצאות אשפוז אלה, המוערכות בעולם בשל היעדר נתונים ספציפיים. סך הפיצוי של המערערת חושב מחדש בהתאם, תוך הגדלת הסכום המקורי, ונפסקו שכר טרחת עורך דין נוסף. התנגדות המשיבים בערעורם שכנגד נדחתה, תוך מתן פסק דין לטובת המערער.