בג"צ 335/82

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני משלוחים של מוצרי חשמל שיובאו מגרמניה, אשר נתפסו על ידי המשיב לפי פקודת המכס [נוסח חדש] עקב חשד למסמכי יבוא מזויפים. העותרים, המייבאים מוצרי חשמל, ביקשו לשחרר את הטובין עם המצאת ערבות בנקאית לערכם עד להכרעה בתביעותיהם להחזרת הטובין. סירובו של המשיב לשחרר את הסחורה הוביל את העותרים לבג"ץ. בית המשפט קבע, כי שיקול דעתו של המשיב לשחרר טובין שנתפסו כנגד ערובה, כמפורט בסעיף 191 לפקודת המכס, אינו חובה ויש ליתן אותו רק במקרים חריגים. גישתו הכללית של המשיב, להחרים טובין ולא להחליפם בערבות, מוצדקת כאמצעי הרתעה. זאת ועוד, נוכח אופיין של העבירות החשודות, הכרוכות בהברחה בהיקפים גדולים ובזיוף מסמכים, מצא בית המשפט כי סירובו של המשיב היה סביר ולא נעשה בחוסר תום לב. לפיכך, העתירה נדחתה, והטובין יישארו מעוקלים עד להכרעה בתביעות. פסק דין זה מבהיר את פרשנותם של הליכי חילוט ותפיסה לפי דיני הכספים, ומבדיל בינם לבין הליכים פליליים. בית המשפט הדגיש כי על המשיב לשקול לגופה של כל בקשה ולהימנע מהחלטות בלתי סבירות, אך במקרה זה חומרת העבירות החשודות הצדיקה את עמדת המשיב.