ת"א 15371-02-14

תקציר

התובע, פרחאת, טען כי חתימותיו על מספר מסמכים משפטיים הקשורים להסכם מכר זויפו, לרבות ייפוי כוח בלתי חוזר, ולכן מכירת אדמתו בוצעה ללא ידיעתו. עוד טען כי יש לבטל את המכירה בשל אי תשלום התמורה. הנתבעים טענו כי פרחאת העלה טענות סותרות וכי נטל ההוכחה בדבר אמיתות החתימות מוטל על פרחאת. בית המשפט בחן את העדויות והמסמכים שהציגו הצדדים. השופט מצא כי טענותיו של פרחאת בדבר זיוף חתימותיו לא היו משכנעות, והנתבעים הצליחו להפריך טענות אלה. חוות הדעת של פרחאת, שקבעה כי החתימות זויפו, לא הייתה אמינה בשל חוסר עקביות בחתימות של פרחאת עצמו על מסמכי ההשוואה. יתר על כן, עדותו של פרחאת הייתה מלאה סתירות, שהעלתה ספקות לגבי אמיתות טענותיו. בכך קיבלה השופטת את טענת הנתבעים כי פרחאת חתם על מסמכי עסקת המכר במועד מאוחר יותר. באשר לייפוי הכוח, ציינה השופטת כי אף שהוא תקף על פניו, התיקונים שהוכנסו בו – ובפרט היעדר פרטים מהותיים ומספר תעודת הזהות השגוי – העמידו בספק את תוקפו. עם זאת, השופטת הדגישה כי גם אם ייפוי הכוח אינו תקף, אין בכך כדי לשלול את העובדה שפרחאת חתם על הסכם המכר, שחייב אותו בכל מקרה. באשר לתשלום התמורה, קבעה השופטת כי פרחאת לא הביא ראיות מספיקות להוכיח כי הכסף לא שולם. גרסת הנתבעים, אשר נתמכה בראיות מסוימות, לצד הודאתו של פרחאת עצמו והשיהוי המשמעותי בהגשת התביעה, הביאו את השופט למסקנה כי התמורה אכן שולמה. הסברו של פרחאת לעיכוב לא היה משכנע, והשופט ציין כי התביעה הוגשה לאחר מות בנו של פרחאת, שלטענתו לא העביר את הכספים לפרחת. יתר על כן, פרחאת לא שלח הודעת ביטול לנתבעים, אשר נדרשה לבטל את החוזה. התביעה הוגשה שנים לאחר עריכת הסכם המכר ונודע לו על כך, דבר שפגע באמינות גרסתו של פרחאת לאירועים. לפיכך דחה השופט את טענותיו של פרחאת והורה לו לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.